זכור כשנוצרת כדי לחסוך כל גזע כרטיסים? קחו בחשבון שהמופע הראשון הראשון לראות את ריק ספרינגפילד כשהיית כל כך באקסטזה, בכל מקרה נרדמת? או את המופע הבא הזה לראות את וויטני יוסטון, שעדיין הייתה כל כך חדשה בכל דבר השירה שהיא די מצצה? או את המופע הבא הזה לראות רעל? אלה היו הימים!
או שזה היה רק אני?
אני אוהב אהבה כמו ללכת להופעות מוזיקה מקוונות. אהבתי את זה בחטיבת הביניים כמו גם במוסד גבוה כשהלכתי עם החברים שלי לקולוסיאום ריצ’פילד או למרכז המוזיקה הפריחה לתוכניות חיצוניות. אהבתי את זה בקולג ‘כמו גם כגברת רווקה צעירה המתגוררת בשיקגו. התלונות היחידות שלי היו שהייתי גם קיצור של מופעי סטנדאפ כמו גם ישנוני לתוכניות מאוחרות בלילה, עם זאת. גלה אותי חגיגת מוזיקה של יום כמו גם הייתי אדם מרוצה.
מכיוון שבסופו של דבר להיות אמא שהפכה את ההצגה של הרבה יותר מאתגרת, אני מציבה לעצמי מטרה לראות עשר מופעים מקוונים על התוכנית של 1000 הימים שלי. לרוע המזל, לא שמרתי את גזעי הכרטיסים שלי אז אני משחזר את הרישום הזה מהזיכרון:
ארקייד מסתיים באולם הקולנוע היווני (6/2/07)
ראיין אדמס במוסד הגבוה ברקלי (7/07)
רום חמאה חם ב- The Independent (1/4/08)
מופע ג’אז ב- Yoshis SF (1/11/08)
היא רוצה לנקום בפילמור (6/20/08)
להקת דייב מתיוס בתיאטרון היווני (8/08)
ג’ון ווסלי הרדינג כמו גם יוג’ין מירמן פלוס ארון הפלאים ב- Indpendent (4/09)
כריס מאן ב- Vdog (4/16)
מצב נקו בווארפילד (6/9/09)
מונית מוות לחמוד כמו גם אנדרו בירד ביוונית (7/11/09)
האם מופעי המוזיקה של הצעירים נחשבים? ראיתי רום חמאה חמה באשכנז כמו גם את הכוסות הספיניות פעמיים. כמו כן ראיתי את הבחור הזה עם בובות בספריה. איכשהו אני לא מאמין שהם באמת נחשבים למטרה שלי לכבוש מחדש את המדהים …