“מה הייתה ההערה המוזרה או הגס ביותר שקיבלת בזמן ההריון?” שאלתי בדף הפייסבוק של טירון אמהות לפני מספר שבועות.
מרבית התגובות היו קשורות למראה: הרבה אמא מצפים נעלבה כשאנשים הצהירו שהיא גם גדולה, קטנה גם קטנה או נראתה ציפית לאחר הלידה. נהנתי לקרוא תגובה לאחר התגובה, אולם הופתע שאיש לא הדהד את התגובה הכי בלתי צפויה שקיבלתי מעמיתי לעבודה:
לַחֲכוֹת. האם קיבלת את הציפייה בכוונה?
בעוד שהריונות רבים אינם מכוונים בתפיסותיהם, הדאגה הזו אינה מקובלת לחלוטין בכל סוג של נסיבות, לא? אם אני מציין את גסות רוח השאלה, המשכתי לחשוב, “מה עם הסיפור שלי, מסלול חיי הצפוי ביותר על נייר לרגע זה, היה מצביע על הריון מפתיע?”
הייתי בן 30, נשוי במשך 2.5 שנים, היה לי בית עם 3 חדרי שינה, כמו גם משימה פנטסטית עם יתרונות. להיות תינוק היה הדבר שרציתי הכי הרבה באותו הרגע. יתכן שההיריון שלי לא היה מתוכנן יותר, מבוקש יותר.
כאן אני חי את זה בחופשה באירופה, ובמקביל רוצה להיות בהריון. הרצון הזה, ככל הנראה, גלוי לי רק כמו גם בעלי, שצילם את התמונה.
כאשר, לאחר שסיפרתי לבוס שלי, חשפתי את ההיריון שלי לעמיתים לעבודה אחרים, הייתי בהלם כשהם מטילים ספק בכוונותיי. “של התוכנית התכוונתי!” חשבתי, הדמיינו מעט הר העשוי מכל מקלות הביוץ עליהם עשיתי במהלך השנה הקודמת.
אולם כעת, אני מכיר בכך שכל אחד מהאנשים שברר נוזליות על שיעור ההצלחה של ניהול הלידה שלי, מגיע לקו זה של ספק בסדר היום הייחודי שלהם.
“יכול להיות שזה יעלה בדעתי?” יתכן שהם תוהים, אם הם היו עצלנים בסתר לגבי אמצעי מניעה.
“בשביל מה לעזאזל היא עשתה את זה?” הזוג חסר הילדות ששימשו כספק מועדף של העסק שלי בוודאי האמינו כשחשבו על כל אופני ההרים שאפסיד בזמן שהתינוק שלי התנשא.
אולי הקולגות הבודדות שלי, שעד לאותו הרגע האמינו שאנחנו לגמרי באותו עמוד חיים בדיוק, מחליפים את המלצות המסעדה בסן פרנסיסקו בארוחת הצהריים, הבינו פתאום שאני בכלל לא בסינכרון איתם, עם זאת, אלא היו פנטזיות ביתיות טריק שהם לא היו רמזים בהם.
יש להודות, לא דנתי בתהליך “מנסה” בעבודה. (צריך שיהיה לי?)
אם משק הבית שלך היה מתוכנן, האם זה הפתיע מישהו כשחשפת אותו?